חוקר מקרא, היסטוריון, פעיל חברתי ואמן רב-תחומי ישראלי יליד מרוקו.
נולד בקזבלנקה ועלה לישראל בגיל שמונה עשרה.
למד היסטוריה של עם ישראל וספרות צרפתית באוניברסיטת תל אביב. היה פעיל באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. היה ממייסדי תנועת הפנתרים השחורים בתל אביב, “פנתרי תל אביב”, ושימש כדובר התנועה. בשנת 1973 פרש מתנועת הפנתרים השחורים על רקע חילוקי דעות עם חבר הכנסת שלום כהן (שהיה חבר הכנסת השביעית מטעם סיעת הפנתרים השחורים) ובגלל השתלטות מצפן ורק”ח על חלק מקבוצת הפנתרים בירושלים.
בשנת 1973 היה בין מייסדי “תנועת נמרוד – נוער מורד בממסד הקיים”, תנועה של תלמידי תיכון וסטודנטים שביקשה לשנות את תוכנית הלימודים בבתי הספר. בשנת 1974 היה ממייסדי “המועצה לקידום החינוך בעיירות הפיתוח”, שדרשה לשנות את ייעודו של הנח”ל. באותה תקופה עבד כמורה להיסטוריה.
שימש כיו”ר המחלקה לתרבות ולאמנות בהסתדרות היה בין יוזמי הקמתה של קבוצת סמרטוט ושל פסטיבל הדגנרטים בראשותו של חוני המעגל. בשנת 1981 שימש כחבר המועצה לתרבות ולאמנות, וחבר הנהלת אמנות לעם. עסק באמנות, בפרפורמנס ארט, אינטר ארט, ומחול פוסט מודרני.
בשנות ה-90 עבר לפריז לצורך לימודי דוקטורט וגר שם במשך 14 שנים.
בן-נון מלמד היסטוריה של צפון אפריקה אחרי מלחמת העולם השנייה באוניברסיטת פריז VIII. שימש כמרצה באוניברסיטת בר-אילן בנושא אמנות ישראלית והיה חבר בארגון העולמי מימיו הראשונים.
מחקריו:
בן-נון עוסק במחקריו בשני תחומים עיקריים, ההיסטוריה של צפון אפריקה (בעיקר מרוקו) והיסטוריוגרפיה של המקרא.